ראיון עם היוזם פול איסקה
בחברה שלנו, כישלונות תמיד מקושרים מיד למפסידים – ואף אחד לא רוצה להיות כישלון. מדבר הוא פול איסקה, עבור דיאלוגים יוזמת המכון לכשלונות מבריקים. הוא מוצא את הקישור הזה מובן, אבל בטעות: הצלחות ללא כישלונות קודמים הן נדירות. אנחנו צריכים להיפטר מהרעיון שכישלון הוא בושה: אנחנו צריכים להתקדם לאקלים שבו מאמצים נועזים מוערכים, אפילו להתעודד. באקלים כזה, סביר יותר שכשלים יובילו לחידושים. החברה שלנו מאוד מורכבת ומשתנה ולכן בלתי צפויה. עבור רבים, זו לבדה סיבה לא לעשות כלום, לא להעז.
אל! הן האזהרות היומיומיות של הורים לפעוטות ולילדים גדלים ולמעשה אומרים לנו לכל החיים מה אסור לנו לעשות. לחברה ולארגונים שלנו יש עודף כללים. יש כל כך הרבה שאי אפשר לדעת את כולם. אנחנו לא נותנים לעצמנו להיות מוגבלים, אנחנו גם מגבילים את עצמנו, מחשש לשבור כללים שאנחנו אפילו לא יודעים. אתה מעדיף לסבול ממה שאתה עושה, ממה שאתה לא עושה. לעבוד כל היום כדי להימנע מטעויות שאתה יכול לתת עליהן דין וחשבון זה לא מעורר, לא לעצמך, לא עבור העסק שלך, לא עבור הסביבה האישית שלך ובסופו של דבר לא עבור החברה.
גם התנהגות שונאת סיכון זו אינה פותחת את הדרך לחדשנות. עמידה במקום זה הולך אחורה; אמת כמו פרה, אבל כשדחיפה באה לדחוף, מסתבר שאנחנו יכולים לעבוד דרך כל השכבות ובכל סביבה, יש מעט הערכה לאנשים אשר “מחוץ לקופסא” לחשוב ולעשות, שלא מעיזים ללכת בשבילים הידועים. אתה צריך להתחרט על מה שלא עשית, ממה שעשית.
המכון לכשלונות מבריקים רוצה לראות שינוי תרבותי, שינוי חשיבה.
חדשנים: אנחנו צריכים להיפטר מתרבות הקופות, של חוסר האמון ושל המגבלות, שאנו מרשים לעצמנו להכפה, אלא גם לכפות את עצמנו. עלינו להתקדם לקראת הערכה לאומץ, ללא קשר לתוצאה מניב ניסיון נועז. יש הבדל עצום בין אנשים שנכשלים בגלל טיפשות לבין אנשים שנכשלים בגלל שהרעיון המבריק שהיה להם לא התאים לנסיבות הרגע.: העיתוי לא היה נכון, או שהמצב לא היה נכון.
