הכוונה

חדשנות רדיקלית בתעשיית המוזיקה: 'מאמינים' יכולים למינימום 10 לתרום יורו עבור הקלטות CD של א אמן ובכך הפך ל'בעל מניות' של המוצר.

הגישה

פותחה פלטפורמה אינטרנטית שבה יוכלו להקות להציג את עצמן לציבור. האנשים יכלו אז (קטן) לתרום כדי לאפשר הפקת תקליטור. 'משקיעים' קיבלו דיסק וחלק מהתמורה.
להקות מכל העולם נרשמו, כמה מהם גייסו מספיק כסף לטיול בסטודיו. בהולנד, משתתף האירוויזיון לשעבר הינד היה האמן הידוע ביותר שיכול היה לממן הקלטת תקליטור כזו.

התוצאה

סוֹף 2010 הוכרז ש-Sellaband פשט את הרגל. חבל על המייסדים שכבר הייתה להם דרך ואחרת עכשיו עוזבת. חבל על חברת ההון סיכון Prime Technology Ventures, לָמוּת 2.6 מיליון יורו למחוק. האוצר מכר את החברה למפיק מוזיקלי גרמני.

גם אם החברה פשטה רגל, ובכל זאת מדברים על ייצוא רעיון יצירתי.

סלבנד זכה לתשומת לב בינלאומית בזכות הרעיון המהפכני שלו שהסעיר את תעשיית המוזיקה.

השיעורים

האם המשבר הורג גם את תעשיית הקריאייטיב ההולנדית, מהם יש לקובעי מדיניות ציפיות כה גבוהות כמו מנוע חדש לכלכלה? איך בונים חברות חדשניות ונשמור עליהן?? האם יש אולי יותר מדי הייפ בשלב מוקדם של סוג זה של עסקים? האם פשוט לא למדנו מספיק מחוויית בועת האינטרנט?

בנוסף, התברר לאחר מכן שתקני האיכות היו נמוכים בהרבה. לא היה עליו פילטר. אז כל בחורה שנראית טוב אבל שרה גרוע, הצליח לגייס כסף לתקליטור. רוב בעלי המניות הפוטנציאליים הם גברים מעל גיל 40.

נוסף:
מייסד Sellaband פיתח יוזמה חדשה המבוססת על חוויותיו. הוא הקים את AfricaUnisgned.com, אתר מוזיקה אפריקאי שעובד הרבה כמו Sellaband, אבל רק עם מוזיקה דיגיטלית.

מְחַבֵּר: חדשנים

השאירו הערות